בתמונה: האובליסק בכניסה לבניין אולמן בטכניון, ידוע גם בתור "הזין של אולמן"
באוקטובר 2017 סיימתי את התואר הראשון בטכניון, ועברתי לגור בבאר-שבע על-מנת להתחיל תואר שני באוניברסיטת בן-גוריון. ימים ספורים לאחר מעבר הדירה כתבתי את "לבי בכרמל", מעין-פארודיה על "לבי במזרח" מאת רבי יהודה הלוי. להנאה מקסימלית מהשיר, מומלץ ראשית לקרוא את המקור, למשל כאן.
לבי בכרמל ואנוכי עמוק בבאר /
איך אטעמה את אשר אשתה ואיך אשתכר /
איכה אלמד קורסיי ומבחניי, בעוד /
טכניון בחבל צפון ואני במקום אחר /
קל בעיני עזוב כל חול נגב, כמו /
יקר בעיני ראות אולמן מזדקר.
לאחר שסיימתי את התואר השני באוניברסיטת בן-גוריון, החלטתי לקחת "שנת הפסקה" מהלימודים ולקפוץ על הזדמנויות שנקרות בדרכי. בדצמבר 2019 חבר קרוב ובת-זוגו טסו לטייל בדרום-אמריקה לחודשיים, ובזמן הזה גרתי בדירתם בנשר והשתתפתי בתור שומע חופשי בקורס בטכניון ("שיטות גיאומטריות בפיזיקה"). התקופה ההיא הייתה מעין "סמסטר בונוס" בטכניון, אז כשעברתי לנשר הרגשתי קצת כאילו אני עושה בדיוק את המעבר ההפוך למעבר הדירה ה"דרמטי" שלי מ-2017: מבאר-שבע בחזרה לטכניון (אף שעזבתי את באר-שבע כארבעה חודשים לפני המעבר לנשר). זה נתן לי את ההזדמנות לכתוב שיר המשך ל"לבי בכרמל", לכאורה על הגשמת הכיסופים שהתבטאו בשיר הראשון.
לבי בבאר ואני על ראש ההר.
רגע, רגע! למה זה נשמע לי מוכר?
פארודיה על הלוי - לא עשיתי את זה כבר?
אה, כן! עכשיו אני נזכר!
היה שם איזה משהו... על שיכר?
טוב, פה בנשר באמת גרוני ניחר,
חבל שאין פה מקום סטייל פולה-בר.
הלאה: על מה עוד שם הייתי שר?
קורסים, מבחנים - טוב, לא רלוונטי כבר.
אני כן הולך לקורס בטכניון, כלומר,
כשומע חופשי. חופשי... ומאושר?
בכנות, דווקא היה יפה המדבר,
ונוח למדי שהכל שם ישר.
בנשר כל הליכה היא אתגר.
הא. כמה מוזר,
גם הפעם היה לי קשה המעבר.
אני אפילו מתגעגע לשטויות של בר!
טוב, ברור שזה לא אותו הדבר:
חלפו שנתיים, אני יותר מבוגר,
והשיר הקודם היה בכלל די מפוזר
(אבל תודו שהייתי מוכשר).
ומי יודע מה יביא המחר?
אולי בשנה הבאה אגור בארצות ניכר!
מה אם יהיה שם גשום וקר?
אני מקווה שלא אהיה ממורמר...
או שבעצם לא משנה איפה אני גר.
הרי זה לא שאני מנוכר,
אך בכל התחלה יש משהו זר.
אמנם הרעיון קצת ממוחזר,
אך לדעתי השיר הזה לא מיותר.
וזה לא כי הוא יצא לי נהדר,
אלא כי אני חושב שעוד לא מאוחר
להפנים את המסר, שכעת יוגדר:
מוטב לחיות בהווה מאשר בעבר.